גז"ד למורשע בהריגת צעיר על רקע ויכוח בעניין נהיגה בכביש

<#3#>

גזר דין

1.        ביום 7.10.07, בסביבות השעה 15:00, בצומת היציאה מכפר ערערה, דקר הנאשם את מאמון אחמד קבהא ז"ל (להלן: " המנוח"), דקירה אחת בצווארו, שגרמה למותו. בגין כך הורשע הנאשם, יליד 20.4.88, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין" או " החוק").

העובדות, הממצאים והמסקנות פורטו על ידי, בהרחבה, במסגרת הכרעת הדין ואביא, להלן, את עיקריהם.

הרקע לאירוע, הינו  ויכוח, על רקע נהיגה בכביש, שהתפתח בין המנוח לבין עמאד יונס, אחיו של הנאשם (להלן: " עמאד"), במהלכו העליב עמאד את המנוח, בכך שגידף את אחותו. המשכו של האירוע התרחש בחצר בית חמאדה חברו של המנוח (להלן: " חמאדה"), לשם ברח עמאד, כאשר המנוח וחבריו רודפים אחריו. שם ניסה המנוח להרגיע את הרוחות, אולם עת עזבו המנוח וחבריו את החצר עלבו בנאשם, בכך שדחפו אותו בפניו והטיחו בו וביושבי החצר, שהם "סתם ילדים פחדנים".

2.        קבעתי, בהכרעת הדין, שהנאשם, אשר ראה שנסיונו להרגיע את הרוחות בחצר התפרש כפחדנות אצל המנוח וחבריו, נפגע קשות מדבריהם העולבים ומהדחיפה שדחפו אותו בפניו, בטרם יצאו ורגז על כך מאד. הנאשם התעקש ליטול סכין מביתו של חמאדה, ללא ששעה לסירובו, נכנס לרכבו, ביחד עם אחיו ועזב את חצרו של חמאדה, במטרה לפגוש במנוח ובחבריו, להתעמת עמם ו"להראות להם".

            קבעתי, שבעת האירוע בצומת לא היו בידי המנוח וחבריו כלי תקיפה וכי בעת הזו (ובשום שלב קודם כן), לא היו הנאשם או אחיו נתונים בסכנה ממשית, אשר הצדיקה שימוש בסכין.

קבעתי, שהנאשם יצא מרכבו, כשהוא מחזיק את הסכין בידו, במטרה לדקור את המנוח וכי עם יציאתו מהרכב, ניגש אל המנוח ונעץ, במכוון, את הסכין בצווארו ודחיתי את טענות הנאשם להגנה עצמית, צורך, או צידוק.

3.        הנאשם, יליד 1988 (כבן 19 שנים וחצי בעת ביצוע העבירה), ללא כל עבר פלילי.

מתסקיר שירות המבחן, שניתן בעניינו עולה, שהוא בן למשפחה נורמטיבית. אחיו ואחותו לומדים ואף הוא סיים לימודיו התיכוניים במגמת פיסיקה ומחשבים, תכנן ללמוד רוקחות באוניברסיטה בעמאן, נרשם ללימודים שם והתעתד לנסוע ללימודיו יום אחד בלבד לאחר יום האירוע. הריגתו את המנוח גדעה את תוכניותיו.

על פי התסקיר - בעת מעצרו נצפו שתי הפרות משמעת. אחת - בגין מריבה עם עצור והשנייה - העדר עמידה בזמנים. להערכת שירות המבחן, הנאשם פגיע ואימפולסיבי ופעל מתוך דחף בלתי נשלט לפגוע באחר על מנת להשיב לעצמו, בחוויתו, את כבודו, על רקע ערך עצמי נמוך.

מתסקיר שירות המבחן עולה עוד, שהנאשם נוטל אחריות חלקית, בלבד למעשיו. עיקר משאביו הרגשיים נתונים לאבל על חייו ועל תכניותיו לעתיד והוא מתקשה לגלות אמפתיה לפגיעתו באחרים. שירות המבחן בדעה, שקיים חשש להישנות המעשים על ידו וממליץ על ענישה מוחשית של מאסר בפועל.

4.        שמעתי את דברי אביו של המנוח, שסיפר, שבעת הדקירה שהה בחנות חמרי הבנין הסמוכה, רץ אל הצומת, שם מצא את בנו מתבוסס בדמו, ללא שיכול היה לעזור לו. האב תיאר את האבדן, הצער והכאב הנורא, שסובלים הוא ואימו, כמו גם שאר בני משפחתו של המנוח, סיפר על חייו של המנוח, אשר סיים לימודיו התיכוניים ועבד על מנת לממן לימודי פיזיותרפיה בגרמניה והתעתד לנסוע, ללימודיו, בסוף נובמבר 2007.

טיעוני המאשימה לעונש :

5.        ב"כ המאשימה ציינה, שמדובר בטרגדיה לכל הצדדים ועם זאת הדגישה את החומרה שבנסיבות המעשה, שנמצא, לטענתה, ברף העליון של עבירת ההריגה.

בהפנותה לאמור בתסקיר שירות המבחן טענה ב"כ המאשימה, שהנאשם עסוק בעיקר בפגיעה שנגרמה לו כתוצאה מהמאסר, אינו מגלה אמפתיה כלפי הקרבן האמיתי - הוא המנוח ולוקח אחריות חלקית, בלבד, למעשהו, דבר המעיד, להערכת שירות המבחן על סיכון להישנות.

עוד הדגישה ב"כ המאשימה, את תופעת הסכינאות וזילות חיי אדם שפשו בחברה ובמיוחד בקרב הצעירים ובני נוער ואת חובתו של ביהמ"ש להילחם בתופעה, לא להסתפק באמירות של חומרה, אלא לנקוט בענישה, המתאימה לרטוריקה וביקשה לגזור על הנאשם את העונש המקסימלי או קרוב לכך וכן לפסוק פיצויים לטובת הורי המנוח.

טיעוני הסנגור לעונש :

6.        הסניגור ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, בהדגישו את גילו הצעיר ואת עברו הנקי, כמו גם את הטרגדיה לשתי המשפחות.